מחר נוסעים לחופש

שעת צהרים, אני במיטה, צמה (תשעה באב) ולאיתמר היה עכשיו חום גבוה מאד

אני מאמינה שזה לא סתם. 

שהילדים מסמנים לנו על דברים שלא במקומם, שלא הרמוניים, על זיופים שלנו.

מתחילה לחשוב... מה מפריע לאיתמר שקשור אליי...

בעקבות המחשבות מבינה כמה אומץ הייתי צריכה לאזור בשביל להחליט על החופשה. מבינה שלא סתם התחמקתי ממנה עד כה..

עכשיו כבר אין לי תירוצים לעצמי- הילדים גדלו, אלי סיים תואר של חמש שנים עמוסות, היה לי יומולדת עגול (לפני חודשיים), עכשיו זה התאריך של יום נישואים... בקיצור- ממשים את פנטזית מלון בראשית! נוסעים לשלושה ימים.

על מה האומץ?

צריכה להתגבר על הגעגוע לילדים, שהתחיל כבר לפני שבת

צריכה להתגבר על לשחרר אותם- לשמוח בחייהם ולהנות מלהיות קצת בלעדינו, להיות בשמחה אצל סבא וסבתא.

צריכה להתגבר על ההוצאה הכספית הזאת- שכנראה רק לי נשמעת מופרכת, מסתבר. אני מסבירה לכל עובר ושב למה זה הגיוני- מבינה עכשיו שבכלל לא נשאלתי.

צריכה להתגבר על להיות מחוץ לבית- מאז הלידות גיליתי שאני פחדנית ושהכי טוב לי ונעים לי בביתי...

צריכה להתגבר על כל הדמיונות מה יקרה לנו- שבמקרה הקל זה רק שנהיה חולים במיטה במלון...

צריכה להתגבר על להשאיר את דרור "לבד". כבר לימדתי את עצמי שהעסק יכול להתקיים בלעדיי, אז זה לא העניין של "צריכים אותי" זה יותר אי נעימות מדרור שאני בחופש והיא לא. ועל זה שתצטרך לעבוד יותר קשה

אני רוצה להצליח להתגבר כבר מעכשיו, ומרגישה שלא מצליחה. לחוצה להעיף את זה ממני. לחוצה שאיתמר יבריא ברגע זה!

* * *

שעת ערב מאוחרת, אחיותיי מזכירות לי שאיתמר הוא ה"מד איפוס" שלי.

עלה לו שוב החום, נתנו לו אקמול. אבל עכשיו עוצרת כל מחשבה שקשורה למחלתו.

סגרתי טכנית מי יהיה איתו במקרה וממשיך החום והוא לא יוכל ללכת לפעוטון (קיבוצניקים, החיים הטובים, עדיין המסגרות של הילדים פועלות).

לתפיסתי- במחשבות עכשיו- סתם מכניסה את עצמי ללחץ ולא נותנת לו אפשרות להבריא.

מבינה שלא ראיתי מה שנשאתי איתי בימים האחרונים, הבנתי את זה רק בשעות האחרונות. זה היה מודחק

ומבינה שחייבת לעשות הפרדות.

מבהירה לעצמי:

כמעט כל האנשים בעולם שיוצאים לחופשה מפנקת מתכוננים מראש-מתכננים-מתארגנים-מתרגשים ו.... מפנק להם.

זה שמצפים למשהו זה לא אומר שמשהו רע צריך לקרות

אפשר להתרגש ולצפות בלי שמשהו יתחרבש

אפשר שהכל יהיה מושלם כמו הציפיות

אפשר. שהכל. יהיה. מושלם. כן!

יכול להיות לנו מהמם. הכל.

מהנסיעה המשותפת ועד הסוף.

אפשר שהמלון לא יאכזב, אפשר אפילו שהוא יהיה מדהים!

וכך האוכל, וכך הנוף וכך הביחד

אפשר שכל הציפיות ימומשו לטובה.

אפשר שהגעגועים לא יאפילו על הכל.

(אפשר אולי אפילו לא להתגעגע ??)

אפשר שלילדים יהיה אדיר

* * *

אנא ה' הושיעה נא מעצמי

אנא ה' הושיעה נא מפחדיי

אנא ה' הצליחה נא את דרכי

אנא ה' הצליחה נא את פנטזיותיי

יוצאים לחופשה בלוג הצד שלה אחינעם לוי דרור שדה פחדים שמחה עיצוב חופש נופש מלון בראשית מצפה רמון