כותבת מחשבות של 'אחרי החגים', של אחרי הרבה זמן איכות עם המשפחה והילדים.

שמתי לב שבסיטואציות מאתגרות, או אפילו אפשר לומר- קשות- עם אחד הילדים- אני ברגע אחד מפליגה עם המחשבות שנים קדימה.

כבר רואה איזה מתבגר קשה הוא יהיה, איך אף אחד לא ירצה בקרבתו כי הוא לא יתנהג כמו בנאדם, איך הוא לא עוזר ולא שם לב למה שקורה סביבו.

בשניה אחת של קושי מול הילד אני נוטשת את ה'כאן והעכשיו' ורצה שנים שנים קדימה.

איזה פספוס!

לרוב הסיטואציה ממש פשוטה- שהוא מתעצבן שלא קיבל עוד עוגיה ודופק את הראש ברצפה (איתמר, 2) או שהוא רוצה לראות עוד פרק בסדרה מטופשת במחשב (כרמי, 4.5) אבל בראש שלי אני כבר מנפחת את זה למימדים בלי פרופורציות שאין לי את הכלים להתמודד איתם.

בכל זאת, אני (עדיין) לא אמא של בן 17.

גם זה יגיע ועם זה יגיעו הכלים המתאימים והטובים להתמודדות מעצימה.

הפתרון שלי, זה להזכיר לעצמי כ ל הזמן, להיות בכאן ועכשיו.

תוך כדי הסיטואציה ממש לעצור את המחשבות מהאוטוסטרדה שהן עלו עליה ולהיות בסיטואציה הנוכחית.


"יְהִי הַכֹּל שַׁיָּךְ לְכֹל שֶׁיּוּכַל לְהֵיטִיב עִמּוֹ

הַיֶּלֶד לָאִשָּׁה הָאִמָּהִית - לְמַעַן יִגְדַּל;
הָעֲגָלָה לָעֶגְלוֹן הַטּוֹב - לְמַעַן יִנְהַג בָּהּ הֵיטֵב;

וְהָאֲדָמָה לַמַּשְׁקִים אוֹתָהּ מַיִם - לְמַעַן תִּתֵּן פִּרְיָהּ בְּעִתּוֹ." ברכט/ מעגל הגיר הקווקזי

אחינעם לוי דרור שדה הצד שלה בורנשטיין בלוג עיצוב הבית אופנה תכשיטים חנות בוטיק טירת צבי