הצד שלה-
תמיד הייתי ילדה של בוקר.
היום, אין לי ממש ברירה.
הטרוריסט (יש שמכנים אותו יונתן) מגיע אלינו למיטה כבר סביב רבע לשש ואז מתחיל המשחק הלא-כיפי-בעליל:
לזרוק את אבא ואמא מהמיטה במינימום זמן ובמקסימום יצירתיות!
זה בד"כ מתחיל בגזר ונגמר במקל- מנשק אותנו, מחבק אותנו, מושך באוזניים, צועק "עכשיו קמים!!!", מתיישב לאחד מאיתנו על הפנים ועוד ועוד ועוד...
ברגע שאחד מאיתנו ייצא מהמיטה, יונתי חוזר להיות מלאך ומתוק. זו השיטה שלו וזה תמיד עובד.
ואז: קפה. אפשר במיטה, אפשר בספה, אפשר תוך כדי התארגנות ואפשר גם בנסיעה.
בפועל: גם וגם וגם.
מגיעה לסטודיו שבטירת צבי כבר סביב 7:30 ואז, עם עוד כוס קפה-מתחילה את היום.
____________________________________________________________________________________
הצד שלה-
וואו, אני כל כך לא טיפוס של בוקר.
כשלא מתעוררת ביקיצה טבעית- אני קודם כל מרחמת על עצמי.
מה שאומר שמאז האמהות- כל בוקר מתחיל ברחמים עצמיים...
אלי יוצא מוקדם ללימודים (אדריכלות, שנה חמישית ואחרונה) והילדים- הם מעירים אותי.
מארגנת אותם צ'יק צ'ק וממהרת איתם לגנים- אין ברירה, צריך להגיע עד 8:00 לפנות בוקר...
לפני שהולכת לסטודיו, אחזור הביתה ואשב בנחת עם קפה (קפסולת 'רומא' של נספרסו, שלום להתמכרות החדשה שלי)
תמיד חייבת זמן לעכל את הגעתו של הבוקר.
ואז, מעלה להילוך גבוה ועושה קפיצת ראש לתוך היום החדש.
//והפעם: פונפון קסום מנייר משי לשדרוג החלון= אחינעם//
רציתי להוסיף קישוט לחלון בחדר של כרמי ואיתמר. החדר שלהם קטן (בית קיבוצי ישן וחמוד)
ו-וילון הוא לא אופציה בגלל שלא יכולה לוותר על שום פיסת אור בחדר שלהם..
מבטיחה שהוא מאוד פשוט להכנה!
שנתחיל?
מה שצריך זה רק נייר משי, מספריים וחוט. ו ז ה ו
מקפלים את נייר המשי לרבע.
ומתחילים לקפל אותו באורך לצורת מניפה:
כשמסיימים לקפל לכל האורך, קושרים את המניפה בדיוק באמצע בעזרת חוט, ומשאירים קצה לתלייה:
גוזרים כסנטימטר מהקצה של כל צד במניפה:
מתחילים להפריד בעדינות את שכבות הנייר אחד מהשני:
וזהו, הפונפון מוכן!
ועכשיו, ישר לרוץ לתלות על החלון. זה מהמם, נכון?
**בקרוב נספר לכם גם פה פרטים על האירוע המדהים שאנחנו מפיקות "מפגש חברות", בנתיים בואו לבקר את דף האירוע בפייסבוק וכמובן- אשרו הגעה כאן!**