הצד שלה:
אנחנו אחרי המפגש חברות וזה מרגיש כמו לחזור מחופשה בחו"ל. בלי הילדים. בלי אלי.
אני חוזרת לבית נקי, לחיבוק אוהב, לשקט. זה כל כך נעים.
האירוע היה פנטזיה ענקית שלי למפגש של בילוי, כמו מסיבה שלא נגמרת בתוך חנות מלאה כולה בדברים יפים-יפים שאני אוהבת ובדרך כלל נוסעת שעות רק כדי לראות. רציתי לקרב את הכל לפה, אלי הביתה.
וכל זה התגשם ובענק בזכות כל אחת ממאות הנשים שהגיעו-
הפרגון הזה- לנו וכל אחת לעצמה, הקניות, השולחנות המלאים, הצליל המקסים הזה של פטפוטי הנשים, הכל היה הרבה מעבר למה שיכולתי לדמיין.
העבודה עם דרור בימים האלו חידדה לכל אחת את המקום שלה וזה יצר הרמוניה מושלמת בנינו- הצלחנו לתקשר דרך העינים, ממש בלי צורך במילים.
הייתה חוויה מטורפת. כיף גדול. וממש לא עוד הרבה זמן- עוד מפגש. תשארו עירניים.
הצד שלה:
כשיש לי זמן, בלי לחץ, אני משקיעה בארוחות הערב.
זה היה ניכר השבוע, הייתי בבית (=משעה 16:00, אחרי שמוציאה את יונתי מהגנון).
התגעגעתי לזה. לזמן הזה שאני במטבח ויונתי מסיע לי בין הרגלים את כל הכלי תחבורה שלו (כמובן רק עד שאני מתעצבנת נורא שטרקטור מעך לי את הזרת ברגל)
אחרי פרוייקט גדול, נפתח לי התאבון. כדי להרגע- אני צריכה להתחיל לתכנן את הדבר הבא.
היה באמת מדהים. עד כדי שקשה לי לעכל והאמת שגם לא לגמרי מנסה- הראש כבר עובד ורץ קדימה.
יש המון הזמנות והזמן בסטודיו מתמלא שוב בעשיה היומיומית שאני מברכת עליה. 24 השעות ביממה שוב מרגישות שבורחות לי בין הידיים כי רשימת המשימות לא נגמרת והסעיפים בה לא נמחקים בקצב שהייתי רוצה.
הכי רוצה להגיד תודה וכבר לא מוצאת לזה מילים מקוריות. אז תודה.
//והפעם: פסטה ביתית בעבודת יד- דרור//
אז מי שעוקב בפייסבוק ובאינסטגרם יודע שאני מכורה לפסטות. מכורה. (ומי שלא עוקב- לחצו כאן)
מתחת לבית שלנו בברלין הייתה מסעדה איטלקית. אחת המדהימות שיש. כל מי שמגיע אלי להמלצות על ברלין מקבל ממני דבר ראשון את כתובת המסעדה הזו. יש שם פסטה טריה שהם מכינים במקום בעבודת יד והיא כל כך כל כך טעימה.
החלטתי שבא לי לנסות גם ולפני ארבע שנים קניתי לי את מכונת הפסטה הראשונה והתחלתי להתנסות. מאז- הפסטה היא חלק בלתי נפרד מהתפריט שלנו. כל פעם בצורה אחרת, כל פעם עם רוטב אחר וזה אף פעם לא נמאס.
עכשיו תורכם. זה כל כך קל, אני מבטיחה.
נתחיל עם המתכון הכי בסיסי והכי פשוט:
מה צריך?
מכונת פסטה (יש שמועות שאפשר גם עם מערוך, נשמע לי סיוט..)
300 גרם קמח (רגיל או דורום/ סמולינה)
3 ביצים
כף שמן זית
מלח
מה עושים?
שמים את הקמח בערמה ויוצרים בה גומה.
לתוך הגומה שוברים את הביצים ומוסיפים את השמן והמלח. בעזרת מזלג מתחילים לערבב אותם כשתוך כדי מוסיפים עוד ועוד מהקמח לתוך הביצים.
כשמתחיל להתאחד בצק אפשר לעבור לידיים וללוש לבצק נעים ולא דביק.
אם השתמשתם בקמח פסטה רצוי מאוד להעביר בשלב הזה לקירור לחצי שעה לפחות.
מחלקים לשני חלקים (כדי לא יהיה עבה מדי) ומחילים להעביר את הבצק במכונת הפסטה מהשלב העבה ביותר עד השלב האחד לפני האחרון. בכל מכונה המספרים שונים אבל העקרון זהה.
אני מעבירה בכל שלב פעמיים את הבצק בצורה הבאה: מרדדים את הבצק וכשיוצא, מקפלים את העלה לשניים ואז מעבירים שוב. כל פעם לפני העברת הבצק במכונה יש לקפל אותו לשניים.
כשמגיעים לעובי הרצוי זה הזמן להחליט איזו צורה רוצים. הפעם הלכתי על הפשוט ביותר- פטוצ'יני.
אני חותכת את העלה לחלקים באורך שאני רוצה את הפטוצ'יני ואז מעבירה בחותכן הפטוצ'יני במכונה:
משם- לייבוש ולבישול (במים רותחים, לזמן לא ארוך, ושהרוטב יחכה לפסטה, כן??)
יאללה- למטבח!!
ולכל שאלה על המתכון ובכלל- אתם יודעים איפה למצוא אותי.
תהנו עם ההתמכרות החדשה- היא באמת כיפית וטעימה!