אמא ואבא-

לכבוד יום המשפחה, רצינו רגע להגיד לכם תודה.

על שכל אחד מאיתנו הרגיש ילד יחיד למרות שאנחנו תשעה.

על הטיולים לאילת, לפחות פעמיים בשנה, על החוויות- השינה באוהל אחד ענק, כולנו, על החביתה עם הבצל והפטריות בבוקר, על הטיולים הרגליים הקשים (מדי) ועוד מלא

על הפסקול שמלווה אותנו, עוד מאז הפטיפון בסלון- ששת, ביטלס, יוני רכטר, יהודית רביץ, יונתן גפן, מתי כספי ועוד מלא טובים (וסליחה שלא הכנסנו את כל המוזיקה הקלאסית שאבא ממש ממש רצה שניקח, ולא לקחנו)

על שלימדתם אותנו לראות כל בנאדם – כבנאדם. בלי הגדרות, בלי מוצא, בלי מעמדות. אמרתם שאם האדם שעומד מולנו הוא אדם ישר- זה הכי חשוב.

על שתמיד הייתם מתואמים בניכם- אם היינו שואלים משהו את אבא אחרי שקיבלנו תשובה שלילית מאמא (או להפך) תמיד בדקתם קודם מה השני אמר. זה עזר לנו מאוד להרגיש בטחון.

על שהכרחתם אותנו להיות כל יום בשבע בבית לארוחת ערב משותפת. כעסנו לפעמים ובדיוק היינו באמצע משחק עם חברים, אבל ארוחות הערב היו זמן משפחתי טהור, של שיחות מדהימות ואוכל טעים.

על שהוצאתם אותנו לעולם הזה עטופים באהבה ובבטחון, יודעים שתמיד תהיו שם גם כשנתרחק ושיש לאן לחזור.

על עוד מלא מלא דברים. אתם יחידים במנכם. אתם אלופים. אתם השראה.

והכי לא מובן מאליו- אנחנו רוצים להיות בדיוק בדיוק כמוכם. תודה.